<h1>ספר התרומות שער ז' חלק ג'</h1>
<h2>דף ג.</h2>
גרסינן בבא מציעה תני ר' חייא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו שיש בידו חמשים, משלם חמשים על פי העדים ונשבע על השאר כשאר מודה מקצת, כדי שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדת עדים, מקל וחומר ומה פיו שאין מחייבו ממון של קנס, דמודה בקנס פטור, אפילו הכי מחייבו שבועה עדים שמחייבין אותו קנס אינו דין שמחייבין אותו שבועה. וכן הלכה. ומסתברא שאם תבע ראובן לשמעון בפני בית דין ואמר לו יש לי בידך מהלואה פלנית כך וכך ומהלואה אחרת שהלויתיך אחר כך כך וכך, והנתבע משיבו אין לך בידי כלום, לפי שמהלואה פלנית פרעתיך כך וכך ומן ההלואה השנית פרעתיך כך וכך, ומתוך טענת הנתבע הכירו הבית דין שעדין חייב לו מאותן שתי הלואות עשרים דינרין. דהוה ליה כעדים מעידין אותו שיש בידו חמשים, שהרי הב"ד עדים במה שהודה שנשאר עליו. ועל השאר שכפר ישבע, דקיימא לן כר' חייא, וכדלעיל.
